מצב ביניים

מואר ומסנוור חושב שהכל אפשר

כמה קשה היא ההכרה שאני בן תמותה

מחפש לי דרך בים של עבדים

מלאים בכעסים על עצמם ואחרים

רוצה לשבור את רצף הזמן

לקרוע מעלי את גשר השנאה

ביני למציאות

לחיי היום יום בלי משמעות

מי אמר שרק מה שאני רוצה זו המטרה.

אולי בכלל אין לי ברירה

האושר והרע ישמשו אצלי בעירבוביה

כנראה כל דקה

ולמה להתאמץ בכלל כדי לשנות

הכל

מתהפך בשניה בלי למצמץ

כל דקה מחשבה שונה

בין מוות לאהבה

בין תחושת עוצמה לתחושת עליבות גועלית

ברגע שיא המוח שלי נחצה

ונותן דרור למחשבות חדשות להיכנס

להידחף אי שם מתחת לציר הזמן

שנפגע והושמד ועכשיו מבקש בניין עדי עד.

זמנים קשים

אני אומר לעצמי

שהדברים בסדר הם רק קצת צבועים בסתר

מתחבאים בצל של הצורך בחינניות.

סובל מהשקרים.

נשבר מאנשים ומנסה להתאים את המציאות למשהו פשוט.