פוקר

בקלפים כמו בחיים, קשה לי להסתיר את מה שבפנים. הכל שקרים, יש כמה שאומרים. אבל להם אני לא מוכן להאמין, שכבר לא מקבלים את העובדה, שישנם גם אנשים שונים. שונים מהשקרים שלהם, מהעמדת הפנים שלהם, מהפחד מאחרים...

עולמי הפנימי מעין רכבת שדים, בין שמחה לעצב, טוב ורע, רצוץ מחשבות מלא דמיונות. אך ליבי נשכח ומתמוסס, קרוע בעצמו, איבד הוא חדוות החיים, עסוק כל היום בסיפורים. על שקרים, על דברים שאינם קיימים, (ואולי איני קיים) אז למה אני בזה מתעסק ולא בודק, מה יקרה אם אשחרר ולא אדע אמת?? אך חיי יהיו חיי ומשפחתי תהא משפחתי ואני?! אומר, שהלוואי וגם מחר אהיה פה אני